החוק בישראל בנוגע לכריתת עצים

בישראל כריתת עצים מוסדרת בחוקים ותקנות שונים. חוקים אלו מטרתם להגן על היערות והסביבה הטבעית של המדינה, ולהבטיח כי עצים ייכרתו רק בהתאם לנהלים מתאימים ולמטרות לגיטימיות.

החוק בישראל בנוגע לכריתת עצים חשוב עבור אזורים פרטיים וגם ציבוריים וכאן נסקור אותו ואת משמעותו.

החוק המרכזי המסדיר את כריתת העצים בישראל הוא חוק העצים התשי"ג-1953.

חוק זה קובע את הנהלים שיש לנקוט בעת כריתת עצים, לרבות קבלת אישור מהרשויות הרלוונטיות, ומפרט את הנסיבות שבהן רשאים עצים להיחתך.

לפי חוק העצים בישראל, ניתן לכרות עצים רק באישור משרד החקלאות ופיתוח הכפר הישראלי או הרשויות המקומיות, בהתאם למיקומם של העצים. 

ניתן להגיש בקשה לקבלת האישור בשל מגוון סיבות, לרבות הצורך בפינוי קרקע לפיתוח, הרחקת עצים חולים או מסוכנים, או שמירה על ביטחון הציבור.

בנוסף לחוק העצים, קיימים חוקים ותקנות נוספים המגינים על העצים בישראל. לדוגמה, חוק הגנים הלאומיים, שמורות הטבע, אתרים לאומיים ואתרי אנדרטאות משנת 1963 אוסר על כריתת עצים באזורים מוגנים כגון גנים לאומיים ושמורות טבע.

ככלל, החוקים והתקנות המסדירים את כריתת העצים בישראל מטרתם להגן על יערות הארץ וסביבתה הטבעית, ולוודא שכריתת עצים תתבצע רק על פי הנהלים ועבור מטרות שהוגדרו על פי חוק. הפרה של חוקים אלה עלולה לגרור קנסות ועונשים אחרים.

למעשה, כריתת עצים ללא אישור מהווה עבירה פלילית בישראל; אלו שעוברים על החוק יכולים לקבל עונש של עד חצי שנת מאסר, או קנס גבוה של 15,000 ₪.

רוחב הגזע הוא מעל 10 ס"מ

גובה העץ הוא מעל 2 מטרים

כלומר, ניתן לבצע כריתה של עצים שאינם בוגרים ללא היתר.

במקרים שצוינו מעלה, וגם כאשר שורשי העץ גורמים לבעיות. אם שורשים מפריעים למערכות ניקוז וביוב, יש לבצע כריתה של עצים, כולל שורשיהם, כדי לתקן את המצב.

במקרים מסוימים כריתה היא לא כורח המציאות, וניתן להעתיק עצים ממקומם לאזור אחר.